סילבר סטאר השכרת רכב בע"מ נ' הר ציון

החלטה

רקע

מונחת בפניי התנגדות שהוגשה כנגד בקשה לביצוע שטר על פי סעיף 81א' לחוק ההוצאה לפועל, תשכ"ז- 1967 (להלן " חוק ההוצל"פ").

סילבר סטאר השכרת רכב בע"מ (להלן: "התובעת" או "המשיבה") הגישה בקשה לביצוע שטר שעליו חתומה גב' תמר הר ציון (להלן: "הנתבעת" או "המבקשת").

הנתבעת הגישה בקשת רשות להתגונן, ולטענתה:

מספר חודשים לאחר שחתמה על ההסכם זכיינות ועל שטר החוב, העבירה את זכויותיה לחברת סילבר כרמיאל בע"מ בבעלות בעלה.

2.בין סילבר סטאר כרמיאל בע"מ לבין המשיבה נערך הסכם זכיינות חדש ביום 28.1.07.

3.חברת סילבר סטאר כרמיאל אף חתמה על הוראת קבע חדשה לטובת המשיבה.

4.השיקים על סך 30,000 ₪ שניתנו מחשבון המבקשת במסגרת הסדר עם המשיבה נחתמו ע"י בעלה, ללא אישורה או הסכמתה.

המבקשת נחקרה בחקירה נגדית על תצהירה ביום 5.5.010 והצדדים סיכמו את טענותיהם בעל פה בסיום הדיון.

ב"כ המבקשת המלומד חזר על הטענות בהתנגדות והוסיף שמדובר על דיון בהתנגדות לביצוע שטר, ודי בכך שלמבקשת הגנה לכאורה, על מנת לאפשר לה להתגונן כראוי בפני תביעת המשיבה.

הוא הוסיף שהשטר שהוגש לביצוע, הוא שטר בגין שש רכבים שהמבקשת שכרה מהמשיבה, שנועד על מנת להבטיח את החזרת הרכבים בתום מועד ההתקשרות עם המשיבה. המבקשת העבירה את כל המכוניות על פי ההסכם לידי חברת סילברסטאר כרמיאל על פי הסכמת המשיבה ולמעשה, עם מסירת הרכבים הנ"ל לידי חברת סילברסטאר כרמיאל לא היתה המשיבה רשאית או זכאית להשתמש בשטר זה ולהגישו ללשכת הוצאה לפועל. יצויין שטענה זו לא נטענה בהתנגדות ומהווה הרחבת יריעה אסורה.

ב"כ המשיבה טען שיש לדחות את ההתנגדות שהיא הגנת בדים והוסיף שהחוב האמיתי הוא

למעלה מ- 400,000 ₪. יתר השטרות לא צורפו, משיקולי אגרה. המשיבה החליטה להגיש תחילה שטר אחד בלבד, ומשם להתקדם. לגבי מסמך א' טען ב"כ המשיבה המדובר בהתחייבויות צופות פני העתיד. לא זו אף זו, גם מסמך זה לא קויים על ידי החברה של בעלה של המבקשת, ולכן, דינו לבטלה. לפנים משורת הדין, הסכימה המשיבה להגיע לפשרה על סך סכום מזערי של 30,000 ₪ בלבד. גם סכום זה לא שולם. והיות והשיק השני הוחזר תחת סיבת "חשבון מוגבל" לא היה טעם להפקדת יתר ההמחאות. לפיכך, נפתחה הבקשה לביצוע שטר בהוצאה לפועל כדין על שטר חוב אחד בלבד.

דיון

בדונו בהתנגדות לביצוע שטר, על בית המשפט להפעיל את אותם עקרונות שנקבעו בפסיקה בקשר לבקשת רשות להתגונן כנגד תביעה בסדר דין מקוצר (סעיף 81א (ג) לחוק ההוצל"פ).

טרם אתן את החלטתי אחזור בתמצית על הקריטריונים המנחים את ביהמ"ש בבואו ליתן רשות להתגונן, שכן בחינת בקשותיו של הנתבע אינה מצריכה לעת עתה לפסוק בדבר טיב טענותיו וזכויותיו של הנתבע אלא אך לבחון האם אם יש בטענה זו לכאורה כדי להצדיק את בירורה, קרי, האם יש בתצהירו של הנתבע יחד עם חקירתו הנגדית עילה חוקית לכאורית בעלת משמעות אשר אם תוכח במשפט תוכל להוות הגנה ראויה לגרסתה של התביעה. (ראה ע"א 478/75 חנה אנגלנדר נ' יצחק אשכנזי, פ"ד ל(3), 437, 443).

לעניין זה חייב ביהמ"ש לצאת מנקודת הנחה כי המצהיר דובר אמת, אא"כ נתבדו דבריו לחלוטין בחקירה נגדית, במקרה זה האחרון, יהיה על ביהמ"ש למנוע את סיכול מטרתו של ההליך ע"י העלאת טענות סתמיות מטעם הנתבע (הגנת בדים), ואשר כל מטרתן נועדו ע"מ למנוע מהתובע את היתרונות הדיוניים אשר מוקנים לו ע"י הגשת תובענה בסדר דין מקוצר. (ע"א 86/66 מנחם פריטל ואח' נ' החברה להנדסה חקלאית בישראל בע"מ ואח' פ"ד כ(2) 520, 522).

בכל אלו יש כדי ליצור איזון בין הרצון והצורך להעניק לתובע יתרונות דיוניים לבין הרצון שלא לקפח את הגנתם של הנתבעים ולאפשר להם את יומם בביהמ"ש.